EPON (רשת אופטית פסיבית של Ethernet)
רשת אופטית פסיבית Ethernet היא טכנולוגיית PON המבוססת על Ethernet. הוא מאמץ מבנה נקודתי לריבוי נקודות והעברת סיבים אופטיים פסיביים, ומספק שירותים מרובים דרך Ethernet. טכנולוגיית EPON מותאמת על ידי קבוצת העבודה IEEE802.3 EFM. ביוני 2004, קבוצת העבודה IEEE802.3EFM פרסמה את תקן EPON - IEEE802.3ah (מוזג לתוך תקן IEEE802.3-2005 ב-2005).
בתקן זה, טכנולוגיות Ethernet ו-PON משולבות, כאשר טכנולוגיית PON משמשת בשכבה הפיזית ופרוטוקול Ethernet בשימוש בשכבת קישור הנתונים, תוך שימוש בטופולוגיה של PON כדי להשיג גישה ל-Ethernet. לכן, הוא משלב את היתרונות של טכנולוגיית PON וטכנולוגיית אתרנט: עלות נמוכה, רוחב פס גבוה, מדרגיות חזקה, תאימות עם אתרנט קיים, ניהול נוח וכו'.
GPON (PON עם יכולת גיגה-ביט)
הטכנולוגיה היא הדור האחרון של תקן גישה אופטית משולבת פס רחב פס רחב המבוסס על ITU-TG.984. תקן x, בעל יתרונות רבים כמו רוחב פס גבוה, יעילות גבוהה, שטח כיסוי גדול וממשקי משתמש עשירים. זה נחשב על ידי רוב המפעילים כטכנולוגיה האידיאלית להשגת פס רחב ושינוי מקיף של שירותי רשת גישה. GPON הוצע לראשונה על ידי ארגון FSAN בספטמבר 2002. בהתבסס על זה, ITU-T השלים את הפיתוח של ITU-T G.984.1 ו-G.984.2 במרץ 2003, ותקן את G.984.3 בפברואר וביוני 2004. לפיכך, בסופו של דבר נוצרה המשפחה הסטנדרטית של GPON.
טכנולוגיית GPON מקורה בתקן הטכנולוגיה ATMPON שנוצר בהדרגה בשנת 1995, ו-PON מייצג "רשת אופטית פסיבית" באנגלית. GPON (Gigabit Capable Passive Optical Network) הוצע לראשונה על ידי ארגון FSAN בספטמבר 2002. בהתבסס על זה, ITU-T השלים את הפיתוח של ITU-T G.984.1 ו-G.984.2 במרץ 2003, ותקן את G.984.3 ב- פברואר ויוני 2004. כך נוצרה בסופו של דבר המשפחה הסטנדרטית של GPON. המבנה הבסיסי של מכשירים המבוססים על טכנולוגיית GPON דומה ל-PON הקיים, המורכב מ-OLT (Optical Line Terminal) במשרד המרכזי, ONT/ONU (Optical Network Terminal או Optical Network Unit) בקצה המשתמש, ODN (Optical Distribution Network) ) מורכב מסיבים חד-מצביים (סיבי SM) וממפצל פסיבי, ומערכת ניהול רשת המחברת את שני המכשירים הראשונים.
ההבדל בין EPON ל-GPON
GPON משתמש בטכנולוגיית ריבוי חלוקת אורך גל (WDM) כדי לאפשר העלאה והורדה בו זמנית. בדרך כלל, נשא אופטי 1490nm משמש להורדה, בעוד שנשא אופטי 1310nm נבחר להעלאה. אם יש צורך לשדר אותות טלוויזיה, ייעשה שימוש גם בנשא אופטי של 1550nm. למרות שכל ONU יכול להשיג מהירות הורדה של 2.488 Gbit/s, GPON משתמש גם ב-Time Division Multiple Access (TDMA) כדי להקצות משבצת זמן מסוימת לכל משתמש באות התקופתי.
קצב ההורדה המרבי של XGPON הוא עד 10Gbits/s, וקצב ההעלאה הוא גם 2.5Gbit/s. הוא משתמש גם בטכנולוגיית WDM, ואורכי הגל של הספקים האופטיים במעלה הזרם והמורד הזרם הם 1270nm ו-1577nm, בהתאמה.
בשל קצב השידור המוגבר, ניתן לפצל יותר ONUs לפי אותו פורמט נתונים, עם מרחק כיסוי מרבי של עד 20 ק"מ. למרות ש-XGPON עדיין לא אומץ באופן נרחב, הוא מספק נתיב שדרוג טוב למפעילי תקשורת אופטית.
EPON תואם באופן מלא לתקני Ethernet אחרים, כך שאין צורך בהמרה או אנקפסולציה כאשר הוא מחובר לרשתות מבוססות Ethernet, עם עומס מרבי של 1518 בתים. EPON אינו דורש את שיטת הגישה CSMA/CD בגרסאות Ethernet מסוימות. בנוסף, מכיוון שהעברת אתרנט היא השיטה העיקרית להעברת רשתות מקומיות, אין צורך בהמרת פרוטוקול רשת במהלך השדרוג לרשת מטרופולין.
קיימת גם גרסת Ethernet של 10 ג'יגה-ביט/שניה המכונה 802.3av. מהירות הקו בפועל היא 10.3125 Gbit/s. המצב העיקרי הוא 10 ג'יגה-ביט לשנייה קצב עלייה ו-downlink, כאשר חלק משתמשים ב-downlink של 10 ג'יגה-ביט לשנייה ו-1 ג'יגה-ביט לשנייה.
גרסת ה-Gbit/s משתמשת באורכי גל אופטיים שונים על הסיב, עם אורך גל במורד הזרם של 1575-1580nm ואורך גל במעלה הזרם של 1260-1280nm. לכן, מערכת 10 Gbit/s ומערכת 1Gbit/s הסטנדרטית ניתנות לריבוי אורך גל על אותו סיב.
שילוב משחק טריפל
ההתכנסות של שלוש רשתות פירושה שבתהליך ההתפתחות מרשת טלקומוניקציה, רשת רדיו וטלוויזיה, ואינטרנט לרשת תקשורת בפס רחב, רשת טלוויזיה דיגיטלית ואינטרנט מהדור הבא, שלוש הרשתות, באמצעות טרנספורמציה טכנית, נוטות לקבל את אותן פונקציות טכניות, אותו היקף עסקי, חיבור רשת, שיתוף משאבים, ויכולים לספק למשתמשים קול, נתונים, רדיו וטלוויזיה ושירותים אחרים. מיזוג משולש אינו אומר שילוב פיזי של שלוש הרשתות הגדולות, אלא מתייחס בעיקר למיזוג של יישומים עסקיים ברמה גבוהה.
שילוב שלושת הרשתות נמצא בשימוש נרחב בתחומים שונים כגון תחבורה חכמה, הגנת הסביבה, עבודה ממשלתית, בטיחות הציבור ובתים בטוחים. בעתיד, טלפונים ניידים יוכלו לצפות בטלוויזיה ולגלוש באינטרנט, בטלוויזיה יוכלו לבצע שיחות טלפון ולגלוש באינטרנט, ומחשבים יכולים גם לבצע שיחות טלפון ולצפות בטלוויזיה.
ניתן לנתח את האינטגרציה של שלוש הרשתות באופן רעיוני מנקודות מבט ורמות שונות, הכוללות אינטגרציה טכנולוגית, אינטגרציה עסקית, אינטגרציה בתעשייה, אינטגרציה של טרמינלים ושילוב רשתות.
טכנולוגיית פס רחב
הגוף העיקרי של טכנולוגיית הפס הרחב הוא טכנולוגיית תקשורת סיבים אופטיים. אחת המטרות של התכנסות רשת היא לספק שירותים מאוחדים דרך רשת. כדי לספק שירותים מאוחדים, יש צורך בפלטפורמת רשת שתוכל לתמוך בשידור של שירותי מולטימדיה (מדיה זורמת) שונים כגון אודיו ווידאו.
המאפיינים של עסקים אלו הם ביקוש עסקי גבוה, נפח נתונים גדול ודרישות איכות שירות גבוהות, כך שהם בדרך כלל דורשים רוחב פס גדול מאוד במהלך השידור. יתר על כן, מנקודת מבט כלכלית, העלות לא צריכה להיות גבוהה מדי. בדרך זו, טכנולוגיית תקשורת סיבים אופטיים בעלת קיבולת גבוהה ובת קיימא הפכה לבחירה הטובה ביותר עבור אמצעי שידור. הפיתוח של טכנולוגיית פס רחב, במיוחד טכנולוגיית תקשורת אופטית, מספק רוחב פס הכרחי, איכות שידור ועלות נמוכה להעברת מידע עסקי שונים.
כטכנולוגיית עמוד התווך בתחום התקשורת העכשווי, טכנולוגיית התקשורת האופטית מתפתחת בקצב של פי 100 צמיחה כל 10 שנים. שידור סיבים אופטיים עם קיבולת עצומה היא פלטפורמת השידור האידיאלית עבור "שלוש הרשתות" והמוביל הפיזי העיקרי של כביש המידע העתידי. טכנולוגיית תקשורת סיבים אופטיים עם קיבולת גדולה יושמה באופן נרחב ברשתות תקשורת, רשתות מחשבים ורשתות שידור וטלוויזיה.
זמן פרסום: 12 בדצמבר 2024